המגירה

ישבנו בישיבת מורים

ודמינו לאלוהים

חכמים ומאירים

כי ישבנו בישיבת מורים

והיינו יודעי מה טוב מה רע

כי ישבנו כולנו מורה ומורָה

והיינו מעבירים אחד אחד

להביט שורש נשמת כל תלמיד

לידע מה יצא ממנו עד סוף כל הדורות

ודמינו למלאכים

שבגן עדן נחים

ותלמידינו חמורים

כי ישבנו בישיבת מורים

הייתי עד לרגע המכונן הזה. רגע שכל אחד חייב לעבור. הנער שאל את המורה: למה צריך את זה בחיים? היתה שתיקה של שניה. ואני מבקש להאיר אותה עם פנס. הנער הלך לדרכו. גם המורה הלך לדרכו. גם אני הלך לדרכו. וגם יעקב הלך לדרכו. הפנס כבה מזמן. אבל השתיקה הזו תמשיך להדהד פה בין כתלי הכיתה. אולי ילמדו עליה בסמינרים להוראה. זו שאלה שלא מופיעה בחומר לבגרות. היא הבגרות עצמה, והיא חסרת מגן.

אין. פשוט אין זוגיות אידיאלית

קנאה, פחד, פרנואידיות, שינוי, זיכרון, זמן, חברה, אלוקים, צבא, לימודים

אלו רק חלק מהמחסומים- אין משען בבני אדם.

אני מאמין שזוגיות  אידיאלית תהא משענת. משענת לנפש לחלוטין איש אחד מושלם מורכב מחלקים.

מישהו שהוא אתה, מישהו שתמיד איתך, מישהו שיש ערובה לכך שתמיד ישאר שלעולם לעולם לעולם יאהב אותי יבין אותי ירצה אותי.

רק ה' יכל

כמה הייתי רוצה לדמיין אותי שלם על יד ישות שמקבלת ורוצה תמיד בקרבתי. שתסתכל לי בעיניים ולא אחוש, ולא אחשוב על פוליטיקה חברתית ולא על העתים ומה יצא ממני כי הוא מובטח יצור אשר הקרבה שלו תנחם יצור שיבין על מה אני מדבר אחת שתפתיע ותעזור גם כשלא אצפה שהקשר יהיה עמוק ללא מילים עמוק קשר נפשו קשורה בנפשו

קשר            שאי                אפשר                  לתאר           במילים    

אבל אין.

אנשים משתנים ורגעים אולי יש אבל חיים שלמים- נס אולי קיים אבל מיותר לחשוב- והסוף תמיד טרגי לא מתים ביחד….

לכן עדיף לוותר להתבודד 

המרדף חסר תועלת

אדם הוא יצור מורכב מדי וברגע שאתה צולל לאחד ומבין ומכיר אתה כבר לא תהיה בטוח שזה האדם וגם אם כן אתה תהרס את זה מקנאה, מחניקת אהבה, מזלזול מקשיי השני בהשתנות ללא היכר מאדם אחר שיכנס ויערבב הכל מהשטן שיקטרג מהמציאות שתפריד מפערים משולבים בקשיים

והאישה שתשכנע אותי שאני טועה- היא האחת