הפינגווין שהפך למדריך רוחני: למה אנחנו רוצים ללכת להר?

הוא לא טעה בדרך הוא לא מבולבל הוא לא מחפש אוכל הוא יודע מה הוא עושה והוא בוחר במסע ולא בלהקה.

בחודש האחרון קטע מתוך סרטו של ורנר הרצו "Encounters at the end of the world" הפך ויראלי עם מה שקוראים לו הפינגווין הניהיליסטי. בזמן סקירה על להקת פינגווינים המצלמה מתמקדת בפינגווין שמפסיק ללכת עם הלהקה אלא פונה לכיוון מרכז היבשת והולך להרים דבר שסופו הוא מוות בטוח.

נשאלת השאלה למה סיפור על פינגווין מהפנט כל כך? הנה הסיבות לדעתי ללמה הסיפור הזה מושך כל כך הרבה אנשים אליו:

א. אנשים רואים בפינגווין את עצמם: 

בין אם אתם אקזיסטנציאליסטים (מאמינין שאתם יוצרים את המשמעות שלכם בחיים)

ובין אם אתם ניהיליסטים (מאמינים שאין משמעות בחיים) 

אתה רואה במעשה של הפינגווין להפסיק להיות חלק מהלהקה וללכת אל ההר חלק ממך.

האקזיסטנציאליסטים רואים בוא כיצור חי שהולך ויוצר את משמעות החיים שלו בעצמו הוא הולך ומחפש את מה שהוא מרגיש שחסר לו בכך שהוא הולך להר.

הניהיליסטים רואים בו כיצור חי שהתעורר וראה את המציאות כמו שהיא קליפה חסרת משמעות והכך שהוא הולך למקום שבו הוא ימות מהר יותר ולפי התנאים שלו ולא פשוט יחייה את החיים הנוראיים והחסרי משמעות האלה בזמן שבו אנחנו פשוט מתרקבים לאט עד שמתים.

ב אנשים רואים בפינגווין את מה שהם רוצים להיות:

בסופו של דבר רובנו מפחדים לעשות את מה שהפינגווין עשה, הוא יודע שכנראה לא ישרוד את המסע שהוא מתחיל אבל בכל זאת הוא יוצא אליו וזה בגלל איזה חוש הרפתקנות שיש בכל יצור חי, גם בנו אבל רובנו שלא כמו הפינגווין מפחדים לפעול לפיו בגלל הסכנות הכרוכות ביציאה אל הלא נודע אנחנו רואים בפינגווין שבא ועושה בדיוק את הדבר שאנחנו מפחדים פחד מוות לעשות, הוא יוצא כנגד כל הסיכויים לשום מקום רק בגלל שהמשקל של המוות על כתפיו הוא כלום לעומת המשקל של הידיעה שהוא לא עשה כלום בחיים בגלל שפחד לעשות משהו.

ג. בריחה ממבנה העולם:

 בימינו  הדבר המכונה "המטריקס" הוא דבר שרובנו רוצים לצאת ממנו החיים בשביל לעבוד שאנחנו שונאים בעולם שנשלט על ידי חוקים מומצאים אבל בכל זאת חיים אותו כי ככה החברה פועלת אנחנו חיים במבנה לא טבעי שאנחנו שונאים של שניות, דקות, שעות, שבועות ויובלים שבהם אנחנו קמים בבוקר אוכלים עובדים ישנים קמים בבוקר ועושים את זה מחדש רק כדי לטפח דור חדש שהוא צל של הדור הקודם שיעשה את זה שוב ואז מתים. והנה בא פינגווין שבא ויוצא מהנורמות החברתיות והולך למצוא את דרכו שלו וזה מעורר בנו השראה גדולה ברמה שלא האמנו שתהיה.

לדעתי זה מתיימר מצידנו להניח שרוח ההרפתקה נמצאת רק בקרב בני אדם ושפינגווין שהולך אל הלא נודע זה משהו כל כך לא הגיוני.