כתבנו שבקנדה, המחנך בדימוס עידן ברזילי אנק

תלמידים אהובים.

קודם כל, תדעו שאני מתגעגע מאוד.

כשהתחלתי לצאת עם אישתי, היא אמרה לי שיש לה חלום לעשות שליחות יום אחד. אמרתי לה שזה מעניין אבל לא ייחסתי לזה חשיבות רבה. לאורך השנים גם אני הצטרפתי לחלום הזה, הבנתי שזה שאנחנו שנינו מורים, מאפשר לנו לטוס כשליחי הוראה לבתי ספר יהודיים ברחבי העולם. לפני קצת יותר מ8 שנים עשינו ראיון לבית ספר בניו יורק אבל זה לא הסתדר בגלל סיבות משפחתיות ולפני כשנתיים הרעיון הזה חזר להיות רלוונטי. היו לנו מיונים בהסתדרות הציונות, שזה הגוף ששולח מורים לשליחות ברחבי העולם היהודי, כשבועיים אחרי החגים שלפני שנתיים. בגלל מה שקרה ב7.10.23 וההשלכות של זה על המשפחה שלי (חלקים רבים ממשפחתי היו בבית מלון בים המלח כחצי שנה), הרעיון ירד מהפרק ובתחילת השנה שעברה החלום חזר להיות רלוונטי.

לאחר שעברנו את המיונים התחיל תהליך של בחירת בית ספר. ההחלטה לא הייתה פשוטה כי מעבר לבית הספר, בעצם בחרנו את המיקום בו נגור בשנתיים-שלוש הקרובות. לאחר התלבטויות רבות, החלטנו להגיע לטורונטו וללמד בבית הספר התיכון 'טננבאום-צ'אט'.

זהו בית הספר היהודי הגדול ביותר בקנדה ואחד הגדולים בעולם היהודי. יש פה כ1400 תלמידים מכיתות ט'-יב'. בית הספר מוגדר כבית ספר 'יהודי-קהילתי-ציוני' וזה אומר שיש פה יהודים מכל הזרמים והסוגים. אנחנו מוגדרים כשליחי הוראה, אך בפועל אנחנו מורים שמלמדים באופן רגיל בכיתות השונות (אשתי ואני מלמדים בעיקר תנ''ך). אנחנו עוד מנסים להבין מה זה אומר להיות שליחים, בשבוע שעבר התחלנו להבין. בית הספר הביא לשיחה את מורן סטלה-ינאי, מורן נחטפה ממסיבת הנובה והייתה בעזה 54 ימים. היא דיברה בפני כל בית הספר והיה משמעותית ומרגש. החלק החשוב מבחינתנו היה השיחות שקיימנו בכיתות לפני ואחרי השיחה. דיברנו על המשמעות מבחינתם של מדינת ישראל, על אנטישמיות ועל החיים לפני ואחרי ה7.10 מבחינתם. היו שיחות מעניינות ומרגשות, שמחנו לראות שהם ממש רוצים לשוחח על הנושאים האלו ואנחנו נמשיך לדבר איתם לאורך השנה. אולי גם נייצר פעילויות ושיחות אתכם (-:

עד כאן להפעם.

אוהב ומתגעגע,

עידן.