מג'יק ג'ונסון VS לארי בירד

גלעד אליהו, י"ב 1

הסיפור של שני השחקנים האלה מתרחש בעיקר בשנות השמונים. המפגשים הראשונים בין השניים, היו בשנת 1978 כאשר שניהם התחרו באליפות המכללות. שתי הקבוצות של שני השחקנים הגיעו באותה השנה לגמר. בעקבות כך, ובגלל ששני השחקנים האלה היו הכוכבים הגדולים, כל אחד של קבוצתו, זה היה הגמר עם כמות הצופים הכי גבוהה בתולדות המכללות.

לארי בירד נולד ב 1956 בעיירה באינדיאנה. שני הוריו עבדו בעבודות שבהם הם לא הרוויחו הרבה כסף ולכן המשפחה בת שמונה הנפשות חיה בעוני. למרות הבעיות בבית, לארי היה השחקן המצטיין בבית הספר שלו וכשסיים את לימודיו היה מלך הסלים של קבוצת בית הספר בכל הזמנים. 

ארווין ג'ונסון המכונה 'מג'יק' - נולד ב 1959 בעיר לאנסינג שבמישיגן. מג'יק היה כל כך טוב בתיכון שלו, שבאחד המשחקים הוא עשה טריפל דאבל של 38 נקודות 18 ריבאונדים ו16 אסיסטים. בעקבות כך כתב שסיקר את המשחק נתן לו את הכינוי 'מג'יק' ומאז השם תפס לכל קבוצה שהוא שיחק.

מג'יק ג'ונסון נבחר בשנת 1979 בדראפט ה NBA במקום הראשון ללוס אנג'לס לייקרס. באותה השנה הצטרף גם לארי בירד לשנתו הראשונה בבוסטון סלטיקס למרות שנבחר כבר שנה קודם, והחליט להישאר במכללות לעוד שנה ולאחר מכן להגיע לNBA. כך יצא שהשניים הגיעו לליגה באותה השנה.

כבר בשנה הראשונה של שני הכוכבים הצעירים, הם הצליחו להשפיע על קבוצותיהם בצורה משמעותית. בירד הצליח לגרום לכך שקבוצתו תגיע למאזן של 61 נצחונות לעומת 21 הפסדים, כאשר רק בעונה הקודמת הקבוצה הפסידה 53 משחקים וניצחה רק 29. הסלטיקס סיימו עם המאזן הטוב ביותר ב NBA והגיעו עד לגמר המזרח שבו הם הפסידו לפילדלפיה של ג'וליוס ארווינג. באותה שנה זכה בירד בתואר רוקי העונה - השחקן הצעיר הכי טוב בליגה. לעומת זאת, מג'יק ג'ונסון הגיע לסיטואציה אחרת. הוא נבחר ללייקרס, להם היה כבר כוכב ענק, הכי טוב בליגה אז, ששיחק בעמדת הסנטר בשם קארים עבדול ג'אבר. ביחד איתו הם הצליחו להביא את הלייקרס לגמר. במשחק 6 של הסדרה (הסדרה היא הטוב מ7 משחקים), הלייקרס הגיעו בלי קארים שנקע את הקרסול. המאמן של מג'יק החליט בהחלטה אמיצה לשים את ג'ונסון ששיחק כרכז, כסנטר (השחקן שמשחק בצבע) במקומו של קארים. בסוף המשחק לוח התוצאות הראה 123- 107, שמשמעותו ניצחון ללייקרס ואליפות ראשונה כבר בעונתו הראשונה, כשהוא קולע 42 נקודות עם 15 ריבאונדים ו7 אסיסטים ופשוט שולט במשחק.

לארי בירד נחשב לשחקן שעושה הכל. היו לו אחוזים מצוינים מהקו, וממוצע של 37 אחוז לשלוש שנחשב מצוין גם כיום ובטח למשחק של פעם. הוא ידע למסור ולמצוא את החברים שלו לקבוצה בצורה מדהימה והדרך שבה הוא שיחק הייתה ממש ייחודית רק לו. מג'יק ג'ונסון היה פשוט קוסם. הוא שיחק כרכז וצריך פשוט לראות סרטונים שלו משחק כדי להבין את רמת המורכבות של המסירות שלו. הוא מסר את הכדור כמו שאף שחקן אחר לא מסר אף פעם. הוא סיים את הקריירה שלו עם ממוצע של 11.2 אסיסטים בממוצע למשחק! שזה מטורף, בנוסף על כל שאר ההשפעה שלו על המשחק עם נקודות וניהול משחק.

לאורך השנים של השניים בליגה, הם יצרו יריבות בלתי נשכחת בין שתי הקבוצות בוסטון והלייקרס ובמיוחד בין שני השחקנים ששלטו בליגה באותם השנים. הם נפגשו שלוש פעמים בסדרת הגמר אחד נגד השני. הפעם הראשונה הייתה ב 1984, כאשר בירד ניצח את ג'ונסון והלייקרס אחרי סדרה של שבע משחקים. במשחק האחרון בסדרה, ג'ונסון איבד כדור קריטי לקראת הסיום שגרם להפסד בסופו של דבר, ובעקבות כך אוהדי הלייקרס נתנו לו את הכינוי - טראג'יק ג'ונסון. ב 1985 הם שוב נפגשו אחד מול השני אך הפעם זה היה תורו של מג'יק לנצח ללייקרס את האליפות, ולהחזיר על ההפסד הכואב מהשנה הקודמת. הפעם האחרונה בה הם נפגשו בגמר היתה בשנת 1987 שם הלייקרס ניצחו שוב, אחרי סדרה מרתקת ומהלכים גדולים של שני השחקנים, ולקחו את התואר בחזרה מבוסטון שהחזיקה בו בשנה שעברה.

שנת 1992 הייתה ההתחלה של הסוף. בתחילת העונה הודיע במפתיע מג'יק ג'ונסון שהוא חולה במחלת האיידס ובעקבות כך הוא נאלץ לפרוש ממשחק. כל עולם הכדורסל היה בהלם ביחד עם מג'יק עצמו. למרות זאת בסוף של אותה השנה התקיימה אולימפיאדת ברצלונה, וארה"ב חיברה את 'הדרים טים' עם כל השחקנים הכי טובים שהיו ב  NBA של אותם השנים. אז מג'יק הוזמן להיות חלק מהסגל שכלל גם את לארי בירד ומייקל ג'ורדן כמובן. ארה"ב לא הפסידה משחק אחד, וזכתה במדלית הזהב. לאחר הטורניר לארי בירד הודיע אף הוא על פרישה מוקדמת בעקבות פציעות חוזרות, וכך היריבות בין לארי למג'יק הגיע לסיומה.

למרות היריבות על הפרקט, לאורך הקריירה שני השחקנים שמרו על קשר טוב מחוץ למגרש והם חברים טובים עד היום.

בשנים שאחרי לארי מונה להיות חלק מההנהלה של הסלטיקס, ומג'יק ניסה לחזור לשחק כמה פעמים ואף שיחק 32 משחקים בעונת 95/96, שאחריהם הודיע שוב על פרישה בפעם האחרונה.