פך שמן - מצאנו?!

אורי הירשמן, יב2

אז עוד מעט, כפי שאתם ודאי יודעים, חנוכה. בשבת של חנוכה אתם תהיו (כמובן) בבית הכנסת, ובבית הכנסת יש סיכוי של 90 אחוז שהרב יתן דרשה על אחד משני נושאים:

1. יש השבת שלושה ספרי תורה! מטורף. מתי עוד יש שלושה ספרי תורה?

2. קושיית הבית יוסף

שלושה ספרי תורה זה באמת מגניב, אבל כאן אני דווקא אכתוב על הנושא השני, קושיית הבית יוסף, שהולכת ככה:

• למה חוגגים חנוכה שמונה ימים?

• בגלל נס פך השמן, שהיה אמור להספיק ליום והספיק לשמונה בגלל הנס

• אם כך, יום אחד היה אמור להיות בכל מקרה, וקיבלנו שבעה ימים בונוס! מצינו שהנס היה שבעה ימים, ולכן אמורים גם לחגוג רק שבעה ימים

למזלנו, ולמזלו, הבית יוסף היה די חכם ונתן גם כמה תשובות. פתרון אפשרי אחד הוא שהחשמונאים חילקו ביום הראשון את השמן לשמונה חלקים, ובכל יום מזגו שמינית מהשמן שהיה אמור להספיק. פתרון נוסף, הפך נשאר מלא גם לאחר שנשפך למנורה בלילה הראשון.

הקושייה הזאת הפכה חביבה מאוד על לא מעט רבנים, עד שבאו כמה רבנים נוספים ואספו את אלפי התירוצים שהצטברו לכמה ספרים עבי כרס. היות ולא קראתי אף אחד מהספרים האלה, אאלץ לסמוך על ויקיפדיה שטוענת שרוב התירוצים מבוססים על שלוש אפשרויות: א. גם ביום הראשון היה נס. ב. היום נוסף נקבע על נס אחר. ג. החג הוא שמונה ימים מסיבות אחרות.

לרוב, בשלב הזה הייתי מסכם. הייתה קושייה כיפית, הרבה תשובות, נהננו מאוד וכו' וכו'. אבל במקרה הספציפי הזה יש משהו שונה, ולמשהו הזה קוראים ספר מקבים ב'.

ספר מקבים (בק'!) ב' הוא אחד מהספרים החיצוניים, אלה שהיו אחלה אבל לא נכנסו לתנ"ך בעריכה הסופית. הוא נכתב סביב 100 לפנה"ס, כשישים שנה לאחר מרד החשמונאים, ומתאר בדיוק את האירועים האלו: המרד ותוצאותיו.

על פי הספר, לשמונת הימים של חנוכה יש סיבה פשוטה. באותה שנה, השנה של המרד, בית המקדש היה עדיין טמא בשמונת ימי הסוכות. מה עושים כשאי אפשר לקיים בזמן? דוחים. החשמונאים דחו את החגיגה לכסלו וכינו את החג "חג הסוכות של חודש כסלו". בכל התיאור הארוך של מהלך דברים דבר אחד לא מוזכר: פך השמן, שמוזכר לראשונה בגמרא, שנוצרה שלוש מאות שנים לאחר מכן.

אז מה בכל זאת הקטע של פך השמן? למה להסתבך ולהוסיף נס נוסף? כאן אני רוצה להציע פתרון, ואני מקווה שברוך לא יצעק עלי אחר כך שאני טועה.

מרד החשמונאים היה מרד מוצלח. אין עוררין על כך. השגת ריבונות בארץ, טיהור בית המקדש וסופגניות. לא סתם כאשר יהודים מרדו, בכל מקום, אל המרד הזה הם נשאו עיניים: הציונות בארץ ישראל או מרדכי אנילביץ' בגטו ורשה, כולם העלו על נס את יהודה המקבי ואחיו. 

ופה טמונה הבעיה. כמאתיים שנה לאחר מרד החשמונאים הגיע המרד הגדול, שגרם לחורבן הבית. ולאחר מכן מרד בר כוכבא, שגרם להרג של רבים. האם גם משתתפי המרד הזה נשאו עיניהם אל המרד החשמונאי ושאבו ממנו השראה? ייתכן, אפילו סביר. אם כן, מה נותר לחכם הגלותי שרוצה למנוע נהרות של דם לעשות? אופציה אפשרית תהיה להסיט את המוקד של חנוכה: מחג שחוגג רק את גבורתם האנושית של החשמונאים שניצחו את אויביהם בקרב בצורה מעוררת השראה, לחג שחוגג נס אלוקי שלא קשור בכלל לקרב, אלא לסיפור שאחרי, הסיפור שעלינו לשמר, רצוי בצורה שלא תעורר את זעמם של הגויים.