דבר תורה: פרשת תולדות תשפ"ו

גל להב גולדשמיד, י"ב 2

"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי, וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'"

הפסוק הזה תמיד סיקרן אותי. התורה מספרת על רבקה, שמרגישה איך שני הבנים שלה — יעקב ועשיו, “מתרוצצים” בבטן. בהתחלה זה נשמע פשוט: תאומים שלא מפסיקים לזוז, הריון קשה… אבל למה שהתורה, שהיאתורת החיים הרוחניים, אבן הדרך המוסרית שלנו, תספר לנו דבר כזה? זה לא נשמע חשוב, אז כנראה יש פה משהו עמוק יותר. חז"ל מסבירים שהתרוצצות הזו היא המאבק הראשון בין שני עמים — עם ישראל (יעקב) ועם אדום (עשיו). עוד לפני שהם נולדו, כבר היה ביניהם מתח. אבל הרב שלום נח ברזובסקי, בעל ה"נתיבות שלום", מציע כיוון אחר לגמרי — הוא אומר שזה לא רק סיפור על רבקה, אלא משל על הנפש של כל אחד מאיתנו. בתוך כל אחד מאיתנו יש “יעקב” ויש “עשיו”. היעקב שבתוכנו רוצה טוב — להתפלל, ללמוד, לעזור, לעשות מעשים טובים. העשיו שבתוכנו מושך אותנו לכעס, לעצלנות, לגאווה, לפעמים פשוט לוותר. והם לא מפסיקים “להתרוצץ” אחד מול השני — כל יום, כל רגע, בכל החלטה קטנה שלנו.לפעמים אנחנו מרגישים את זה ממש — כשיש לך מבחן ואתה מתלבט אם ללמוד או לגלול בטלפון. כשאתה רואה מישהו שצריך עזרה ואתה מתלבט אם לגשת. כשאתה קם בבוקר ושואל את עצמך אם להתפלל או לישון עוד חמש דקות. אלה בדיוק הרגעים שבהם יעקב ועשיו “נלחמים” בתוכנו. הנקודה היפה היא, כמו שה"נתיבות שלום" מסביר, שהמאבק הזה הוא לא דבר רע — הוא עצם החיים הרוחניים. אם אין בך מאבק, סימן שאתה כבוי. אבל אם אתה מרגיש התרוצצות — זה סימן שאתה חי, שאתה מנסה, שאתה באמת רוצה טוב. אף אחד לא מצליח לנצח כל יום.עובדה,  גם יעקב נלחם עם עשיו, וזה לא היה פשוט. אבל כל פעם שאנחנו בוחרים נכון, אפילו בבחירה קטנה — זה ניצחון. כל פעם שאתה אומר “יאללה, אני אעשה את הדבר הנכון” – אתה עוזר ליעקב הפנימי שלך לנצח. כל תפילה, כל לימוד קצר, כל מילה טובה זה ניצחון קטן, ניצחון של יצר הטוב על יצר הרע. בעזרת ה יתברך נזכה שכל יום יעקב שבתוכנו יצליח קצת יותר, ושנלמד להפוך גם את ה"עשיו" שבתוכנו – את האנרגיה, את הכוח, את הרצון – לכוח שמניע אותנו לעשות טוב.

שבת שלום!