למה ציונים זה נורא חשוב(אבל הרבה דברים אחרים חשובים יותר)

יובל קאופמן, מורה להיסטוריה

הי. אני לא בטוח שהכתבה שתקראו עכשיו היא מאד חינוכית. אולי לא כל כך כדאי לכתוב אותה. אבל מצד שני, היא אולי הדבר החינוכי ביותר שאני יכול לכתוב, ולכן אני כותב אותה בכל זאת. 

הכתבה הזו נולדה מאירועים שהייתי עד להם, בכמעט כל הכיתות שאני מלמד. למי שלא מכיר, אני מורה להיסטוריה בבית הספר. מתוקף תפקידי אני מלמד בכל השכבות (חוץ מי״א, למזלם). עוד מתוקף תפקידי, אני אחראי על מתן ציונים לתלמידים. כבר קרה לי מספר פעמים שבעת שנתתי לתלמיד ציון הוא הגיב בצורה נסערת ביותר, החל מהתקף זעם (״המורה! זה לא פייר המורה!״ ~בעיטה בכסא) ועד פריצה בבכי. התגובות האלו מעידות על המשמעות האדירה שיש לציונים עבור תלמידים. מבחינתם ציונים זו הסיבה שבגללה הם לומדים, ולימודים זה הדבר העיקרי שהם (ובעצם אתם- כל אחד מהתלמידים) עושים בחיים. מ-8:00 בבוקר עד 16:00 אחרי הצהריים אתם נמצאים בבית הספר, מתאמצים להקשיב בשיעורים, מנסים לפתור תרגילים, משקיעים בשינון של חומר למבחנים - והכל כדי לקבל ציונים טובים. גיליתי שזהו גם האיום האפקטיבי ביותר על תלמיד: ״זה יפגע לך בציון!״  והדרך היעילה ביותר לזכות לריכוז בשיעור: ״זה יופיע במבחן!״.

אוי ואבוי. זה איום ונורא. שהסיבה העיקרית לעשות את הדבר המרכזי בחיים היא איזה מספר? שמה הוא כבר אומר? מה הציון מציין בכלל? כמה אני חכם? כמה אני משקיען? כמה אני טוב בלהיבחן? הרי יש ילדים שבקלות ובלי מאמץ מוציאים ציונים גבוהים ויש כאלו שחורשים ומשקיעים ומקבלים ציון סביר בקושי! אז איך הציון בדיוק מעיד על היכולות והרמה שלהם? על איזה מן בן אדם הם?

ועוד יותר גרוע: בשביל מה בכלל צריך ציונים? איך הם מועילים בחיים? תאמרו לי שהציון חשוב כדי שתהיה לי תעודת בגרות טובה, ותעודת בגרות חשובה כדי שאני אתקבל לאוניברסיטה, והאוניברסיטה חשובה כדי שיהיה לי מקצוע טוב ואני ארוויח כסף. אז חוץ מזה שאני בספק כמה תעודת בגרות משפיעה על התקבלות לאוניברסיטה (שהרי בכל מקרה צריך לעשות פסיכומטרי…), זו מטרה די רחוקה להשקיע בה כל כך הרבה שנים יפות. בשביל שיהיה לכם מקצוע טוב כשתהיו בני 30 אתם משקיעים כל כך הרבה זמן בבית ספר?!

אמרתי לכם שזו לא כתבה חינוכית. זה נשמע כאילו אני מטיף למרד. להפסיק ללמוד! לנשור מבית הספר! אז לא. זה לא מה שאני אומר. אני לא מנסה לשכנע אתכם לשנות משהו במה שאתם עושים. בעיני בית ספר זה מקום נפלא ונהדר, ויש בי הרבה געגועים לתקופה שאני למדתי בבית ספר. מה שאני מנסה לשכנע אתכם לעשות זה לשנות משהו בגישה שלכם. במו-טי-בציה שלכם. מוטיבציה, מה שגורם לנו לעשות מה שאנחנו עושים. המנוע הפנימי שלנו. מה מניע אותנו? למה אנחנו בוחרים בדרך מסוימת? במקרה שלנו- למה אנחנו משקיעים המון זמן ומאמץ בלימודים?

הציון הוא תשובה גרוע! להשקיע בלימודים בשביל ציונים טובים זו מוטיבציה על הפנים. אני מקווה שבזה כבר השתכנעתם. אז אם לא ציונים, בשביל מה ללמוד?

דבר ראשון- אולי באמת אפשר להילחץ מהציונים קצת פחות. יש כל כך הרבה דברים טובים לעשות בחיים. להתנדב, להיות חלק בתנועת נוער, ללמוד לנגן על כלי נגינה. להיות נינג׳ה לבוא לדף היומי בבוקר. החיים עמוקים, עשירים ורחבים הרבה יותר מבית הספר.

דבר שני- ללמוד כי אני רוצה, ולא כי אני מפחד מהציון. ללמוד כי אני סקרן, כי העולם הזה הוא מקום מרתק ואיזה כיף שיש כל כך הרבה אנשים חכמים ומוכשרים (כפיים לצוות בית הספר) שנמצאים כאן כדי להראות לי את זה. איזה כיף שיש לי פנאי ומרחב ללמוד ולגלות את כל היופי והעושר של העולם. אנשים מבוגרים משלמים הרבה כסף בשביל הזכות הזו ללמוד.

סיכום- מה למדנו עד עכשיו?

א. לא לבכות על ציון שנשפך. ציונים זה חשוב, אבל לא יותר מדי. להירגע.

ב. לשאול מה המטרה שלי בחיים, למה אני עושה מה שאני עושה, מה המוטיבציה שלי - זה יותר חשוב אפילו מציונים. 

ג. למצוא סיבה טובה שגורמת לי ללמוד (שזה רוב מה שאני בחיים, חוץ מלגלול בטלפון). אולי סקרנות. אולי פיתוח יכולות וכישורים. לא ציון.

מקווה שאני לא אפוטר בגלל הכתבה הזו. 

יובל