מכתב

עוד מעט נגמר שנת הלימודים. בשביל השכבה הכי גדולה שהייתה בבית הספר- זו גם השנה האחרונה

ונשאלת השאלה

איך נפרדים?

בית ספר זה מקום של הרבה דברים. ככל שעובר הזמן אתה לומד לחשוב מחדש על בית הספר. חלק מהתלמדים למדו לחשוב שבית ספר זה לימודים. בשבילם להיות בבית הספר זה להיות לפני/ תוך כדי/ אחרי שיעור. שיעור בו הם כמעט תמיד נמצאים מההתחלה ועד הסוף. משתתפים פחות או יותר, תלוי בתקופה, תלוי במורה, תלוי בכמה שעות ישנתי הלילה או מה מעסיק אותי בחיים. 

יש תלמידים שלמדו שכדי להוציא ציון טוב הם צריכים לצאת מבית ספר. ואז הם נשארים רק בשביל המקצועות אותם הם פחות מעריכים. תלוי במורה, תלוי בתלמיד, תלוי בתקופה..

יש תלמידים שבית ספר עבורם זה רעש רקע. משהו מזמזם כזה שיעבור. בנתיים רק צריך לחכות

ועוד הרבה סוגים של תלמידים

אבל על משהו אחד כנראה כולם מסכימים- בית ספר זה דבר דפוק

זה יכל להיות משהו קטן- משהו מהותי- משהו אישי- משהו עונתי- הסיבה לא משנה, לעיתים קרובות הסיבות יהיו הפוכות, אבל כשמשהו דפוק

זה גורם לאדם לתהות

איך נפרדים?

יש מורה שאני מאוד מעריך. ועשינו סרטון סוף שנה (שהיה קצת מביך) היו בו קטעים ששפכו אותי מצחוק אבל אני לא שוכח גם את התקופות הקשות.. אני לא שוכח שעות של לימודים עד מאוחר, שעות שבהן אני סופר כמה זמן עד שנגמר, שעות של תסכול, של אי צדק, של תחושת רדיפה…

ותמיד יש איזה צד ששואל

אבל מה המורה עשתה? 

עם זאת

הם אחראים! איך אוכל לא לבוא בטענות כשהם, המבוגר האחראי, שאמור להשקיע בי שעות, לא מצליח למנוע ממנו להרגיש כל כך הרבה תסכול. כל כך הרבה שנאה. ממש תיעבתי את המקום לרגעים וזה לא הרפה

אז אני רוצה. רוצה נורא!! לסיים בטוב, לעבור לשנה הבאה, לזכור את החיוך והטפיחה- אם עוד מישהו יזכיר לי שאחרי צבא הכל נראה הרבה יותר טוב אתן לו סתירה- אבל משהו ירגיש לי קצת לא כנה

אם לא אכניס במכתב שכותב למורה 

איזו עקיצה קטנה, איזו דרישה, 

או לפחות הודאה- אני לא הצלחתי לגרום לעצמי להרגיש שהמקום הזה הוא רק נפלא.

אבל זה מרגיש כפוי טובה. ובאמת עשו בשבילי המון

חיים שלמים השקיעו בי! זה יהיה שיגעון! 

גם התקופה הקשה שעברה על כל המדינה.. משהו שאי אפשר להוציא מהמשוואה…

איך אתה היית מרגיש אם היית מקבל כזה מכתב? לא היית מרגיש שחלק גדול מדי היה לשווא? אולי לא היית כועס, אבל בטוח בפנים היית דועך… עצב. תחושה לא טובה

אז למורה היקר שקורא את זה- זה אני. לא אתה. מטרתך מקודשת. גם אם אני לא מאמין שאפשר לעשות אותה כמו שצריך. תמשיך בעבודתך. אתה בטוח תראה או ראית כבר פרות. גם מהשכבה. אולי מתקופה יותר רגועה. אולי כל זה טוב רק בשביל רגע אחד בו יוצת ה"לשמה"

אז תודה מורה יקר. סליחה אם פגעתי. מאחל עוד המון בהצלחה. מקווה שלא תרגיש שבגדתי