כתבה עם קצת דבר עורכים - אביעד

אביעד לית, יב2

אם תשאלו אדם רנדומלי ברחוב מה הוא רואה כאן, יש שני תשובות אפשריות: או בננה דבוקה לקיר, או שהוא יזהה אותה מיד - אולי לא בשם אבל הבננה הזו שדבוקה לקיר עם מסקנטייפ היא אחת מהדוגמאות המפורסמות ביותר לאומנות המודרנית.

ליצירה הזו קוראים 'קומיקאי' ,האמן מאחורה הוא מאוריציו קטלאן והעתקים שלה נמכרו במליוני דולרים

אבל זו לא אמנות!!!! והנה הגענו לנקודה של הכתבה.

איך הגענו מיצירות אדירות וציורי ענק ללקרוא לבננה שהדבירו על קיר אומנות? מה זאת אמנות בעצם? 

אז בואו נחזור אחורה בזמן לתחילת המאה הקודמת לברית המועצות. כמו כל משטר טוטליטרי שמכבד את עצמו, המשטר הסובייטי שלט בכל אספקט בחיים שם ובין השאר גם באומנות. האומנות וכל נגזרותיה הם מרכיב חשוב בתעמולה לכן המשטר יצר סגנון אומנותי חדש - הריאליזם הסוציאליסטי.

הריאלזים הסוציאלסטי תמיד הציג את העולם בתור אוטופית פועלים שבו האיכר והפועלת עובדים במרץ ובונים עתיד חדש ושמח. לצד הסגנון הזה המשטר דיכא כל צורת אומנות אחרת שלא התאימה לקריטריונים של הבניית המציאות שלהם.

מנגד, במערב צמחה בדיוק התנועה ההפוכה - האמנות המודרנית (או המודרניזם). הזרם הזה העביר את המוקד באומנות מהריאליזם (הרי יש מצלמות, מה כבר ציורים משנים) לצורת הבעה של רעיונות ומבט העולם מזוויות שונות. לכן גם האומנות המודרנית כוללת בתוכה כל כך הרבה זרמים שונים ושיטות שונות, מופשטים יותר או פחות. היא באה לקרוע את הנוקשות והקפאון של הריאליזם הסוציאליסטי שאפילו לא היה כל כך ריאליסטי - תמיד ציור אוטופי ויפה לעומת המציאות הקודרת האמיתית.

לכן היצירה קומיקאי לא באה להראות לכם מה זה בננה. בננה יש לכם במקרר, בסופר. היצירה באה לעורר את הדיון על מה נחשב אומנות. האם רמת ההשקעה משנה? המחיר שהיא עולה? היצירתיות שבה? האומנות אל באה אף ורק להעמיד אותנו עם פה פעור אל מול יופי אלא כדי לבוא לשנות משהו באיך שאנחנו חושבים ומסתכלים על הכל.

עכשיו בנימה אישית. לכל אחד יש את הרעיון שיש לו תקוע בראש, איזה חלום קטן שהוא רוצה לעשות ורק צריך להעז לעשות את הצעד. הרעיון שלי היה העיתון הזה.

 כמו שנכתב בכל דבר עורכים כמעט, העיתון בא ליצור פלטפורמה שבה כל אחד (וכמובן אני*) יכול לכתוב מה שבא לו על איזה דבר שבוער לו או שטות שהוא חשב ושכולם (במסגרת ההגבלות של המדפסת) יוכלו לראות את זה.

יותר מהכיף שהיה השנה ליצור ולכתוב בעיתון רציתי להוכיח לעצמי ולהראות לבית הספר שאם יש רעיון,(כמעט) שום דבר לא מונע ממנו לממש אותו ולהפוך אותו למציאות. ברגע שהתחלנו לעבוד על העיתון קבלנו כמויות בלתי נגמרות של תמיכה בהדפסה, בעריכה ובכתיבה (ואפילו בתשלום על כתובת לאתר!!)

כל רעיון שולי שיש לכם או שיהיה לכם יכול להפוך למציאות אם רק תנסו, ולמי אכפת אם לא ישימו לב, לפחות עשית. 

*בעיקר אני