בסימן: סוף כל סוף אפשר להגיד את זהכמה עצות (סוף הדרך) מסוף הדרך שנשמעות כאילו נועדו לפיקניק של הסוף אבל הן בעצם צידה

אמיר אורנשטיין, יב1

תזכרו שהכל לא צפוי, הרשות בדרך כלל נתונה, (תלוי אם אתה מצביע), בטוב רוצים מנהלי בית הספר הזה, והציונים לא משקפים באמת את רוב המעשה. תזכרו שכשברוך צועק זה סימן טוב, מלא פאתוס, שיש אנשים שאכפת להם ממה שאתם לומדים. תזכרו שלמורים המקצועיים שגם מחנכים בכיתות אחרות לא באמת אכפת מכם (אלא אם הכיתה שלהם ממש גרועה). תזכרו שישיבות מורים זה פשוט תירוץ לרכל עליכם ושכל המורים יודעים עליכם יותר ממה שאתם חושבים בגלל זה. תזכרו שלבחור המלך שעוזר לג'יהאד קוראים עינת והוא תמיד מוסר כדורים חזרה (תודה על התפילין עינת!). תזכרו שיום אחד אתם תהיו אחראים על טורנירים, אווירה של טיולים שנתיים/ עדלאידע/ מעורבות חברתית או כל פרויקט אחר ותנסו לדמיין מה זה דורש מכם לו מחר בבוקר היו סומכים עליכם שתעשו את זה טוב. תזכרו שאין דבר כזה "אין לי זמן" הכל זה סדרי עדיפויות. תזכרו שאם ציונים חשובים לכם עשר דקות של ללמוד מה יהיה החומר ומבנה הבחינה שווים עשרות מונים יותר מעשר דקות של לימוד חומר לא ממוסגר. תזכרו שהכל זה תקופות, לכולם יש פאשלות, תמיד יהיה את הבחור ההוא שפתאום תהיה לו קפיצת גדילה בגיל 18 או שהצמיח זקן בגיל 12- זה לא באמת משנה. כולם בסוף נראים אותם קופים פחות או יותר. תזכרו שהחלומות שלכם אפשריים- אבל אל תתנו לזה להרוס את הקסם שלהם! תזכרו שגם אם לא מקבלים אתכם להדרכה/ לא עברתם גיבוש/ תוכנית מסויימת/ לא עברתם מקצוע- זה לא מוריד ממי שאתם. ומי שלא מצליח להוריד את האבק הזה מעיניו- נמצא במצב הרבה יותר גרוע. תזכרו שלצאת מהעיר זה להיות בן אדם אחר. ואני בטוח שאפשר להשאיר משהו מזה גם כשחוזרים. תזכרו שאף פעם לא באמת שקט בספרייה ושאם אתם באמת צריכים מחשב אתם תמיד יכולים לקחת! תזכרו שגם אתם הייתם פעם בחטיבה ושגם עליכם צעקו לעוף מהמגרש. אל תעשו את זה. תזכרו שתמיד אחרי תעודה מעאפנה, ציון על הפנים, נקע בפעם החמישית- יש לכם חורשה מעל הראש, מרחק עשר שניות הליכה. המקום המושלם להתפרק בו קצת, או סתם לשבת על כוס קפה מהמ-. תזכרו שגם למורים שלכם כנראה נשבר הלב, גם להם היו תקופות בתיכון, גם הם החזיקו עולם חברתי ותנועה. מנפו את זה מולם! זו המציאות. זו לא בושה! תזכרו שכולם מקנאים בכולם כל הזמן על דברים סותרים. על הכל. וגם זו נדנדה (לחשוב שפעם רציתי להיות שמיניסט… פיהטאע) תזכרו שדרורי תמיד בבקתה. והוא ישמח לדבר איתכם. לעזור לכם לבנות פרויקט. ככה זה קורה! תזכרו שאתם לא באמת יודעים מה אנשים אחרים עוברים.. תזכרו שאין כזה דבר כדור אבוד. תזכרו שאתם יכולים לבקש לעשות בגרויות מוקדם יותר ולשחק עם זה. (כולם מגלים את זה מאוחר מדי) בסוף "בטוב רוצים מנהלי בית הספר הזה".

ויש עוד המון דברים לזכור. 

שיש לנו עץ פטל על יד המגרש, שאם אתם אחראיים תוכלו ללמוד אפילו במכון. שיש חדר פופים..

שיש מורים שיש לכם יותר ותק מהם; שיש לכם הרבה יותר כוח ממה שאתם חושבים..

שיש מקום ללול תרנגולות בקצה המגרש (או לגינת ירק)

שמורחים אתכם. תמיד

ושבסוף, לבסוף, לא יזכרו אתכם

ובנימת סיום סיומית וסופית- תמיד תמיד תזכרו שברגע שכף רגלכם המאובזרת והממותגת תדרוך בפעם האחרונה מחוץ לשער בית הספר- ובצורה מהירה משאתם חושבים- בוודאות- המחשבות, הדאגות, ההקלות, הבנות- הכל יהפוך לחלום רחוק, אם הוא יהיה מר או מתוק יחליטו קצות האצבעות המחזיקות את הדף הפשוט הזה, או אולי יותר מהן, האיבר שמאחורי העינים שרואות את הנקודה הבודדת הזו. האחרונה .