גוגו סמית ושות' השו"ת

גוגו סמית ושות'

השו"ת

שלום שם! 👋

קוראים לי גוגו ובאתי לענות לכם על השאלות, אשמח אם תשאלו על מה שיושב לכם על הלב.

היום קיבלנו שאלה מתלמיד נחמד בעילום שם. 

אנונימי: היי גוגו. אני שמיניסט. השבוע אני מסיים בית ספר. חשבתי שאני אשמח קצת יותר אבל איכשהו יש לי איזה מן מועקה כזו. מה עושים??

תשובתו של גוגו: שמיניסט יקר. אתה נמצא בסופו של פרק גדול מאוד בחייך, זה רק טבעי שתרגיש כך. לאחר שנים עשר שנים שאתה מגיע לאותו חור, מועקתי, עלוקתי וחסר תוחלת פתאום זה נגמר. לפתע המקום לא נראה לך רע יותר, להפך, אתה פתאום נזכר בכל הדברים הטובים שהיו לך כאן. יום עולם, טורניר מול המורים בחטיבה, יהודית וינשטוק, מבריזים משיעור כדי לעשות לקט, מתחמקים מלקט כדי ללכת לשיעור, יוצאים מבית ספר ללכת לקנות משהו במכולת, ראות גרשוני, טיולים שנתיים, איתמר נחמני, סמינרים, גיחות, קובי פרץ, הרקדות בפורים, צח חורי. והנה, אתה עומד בפתחה של דרך חדשה. בין אם זה לישיבה, מכינה דתית, מכינה מעורבת (טפו), מכינה דתית- מעורבת, ש"ש או קייטנת צה"ל. אין ספק שלא משנה באיזו דרך תבחר, אם תלך מספיק רחוק, אתה תגיע אנשהו. ואני בטוח שאתה תגיע למקום נפלא**. אז מה עושים עם החרדה הזו?

ניתן לטפל באחת משלוש אפשרויות.

אפשרות ראשונה: הדחקה. הדרך הכי נפוצה והכי מקובלת בקרב בני נוער. כל מה שעליך לעשות זה לקחת את מה שיושב לך על הלב (במקרה שלנו, איך יהיה לי שנה הבאה) ולדחוס אותו עמוק עמוק לאזור הקיבה שם זה יחכה עד הרגע שבו תתחיל את דרכך החדשה או עד שמישהו יציק לך מספיק חזק כדי שזה יתפרץ ממך לגמרי ואז תהיה לך סיבה להרביץ למישהו.

אפשרות שנייה: לשקוע ביגון עמוק ולחכות עד שהמשיח יגיע.

אפשרות שלישית: לדבר על זה עם מבוגר אחראי. מביך? כן. אפקטיבי? מאוד. ואם המחנך שלך הוא סאקר של שיחות אישיות אולי אפילו תלכו לשתות שוקו בבית קפה שבהנסן.

אפשרות רביעית ואחרונה: לנשום עמוק. לקבל על עצמך את החיים החדשים שלך ולתת חיבוק גדול לעבר שלך. תזכור גם שאתה לא עוזב את הרטמן לנצח. אתה תמיד יכול לבוא ביום הזיכרון (אגב פאן פאקט המסורת שבה בוגרי הרטמן מגיעים ביום הזיכרון היא אחת המסורות הכי עתיקות בהרטמן אחרי המרק של שאול, הריקודים של חנן וההרקדות בפורים). 

זהו, אנונימי יקר, דרך צלחה ונתראה ביום הזיכרון אחרי שתשים כיפה כזאתי של חילונים כי אתה את שלך הורדת, 

גוגו סמית' ושות' השו"ת. 

ובנימה אישית יותר לכם, תלמידי הרטמן היקרים.

תודה שנתתם לי את הזכות לענות לכם על שאלות, הערות, בקשות, הזיות, נבואות, חלומות, מענות והתייחסויות. שמחתי לעזור ומקווה שנהנתם לקרוא.

שלכם לעוד שבוע בערך,

גוגו.

מוזמנים לנסות לחפש אותי thehartmanist@gmail.com

**כן זה היה רפרנס גם ל"אליס בארץ הפלאות" וגם ל"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". יש בעיה?